איך יודעים שהילד באמת מתקדם?

למידת דיוק (Precision Teaching)

שיטה זו מבוססת על עקרונות מדעיים של ניתוח התנהגות. המדד המרכזי הוא תדירות הביצוע בתוך יחידת זמן. הגישה מזהה שינויים בלמידה הרבה לפני מבחנים רגילים. אנו שואפים לשטף קריאה שמשלב ביצוע מהיר ונטול שגיאות.

(לינדסלי, 1964; בילינגסלי, ווייט וממונו, 2005)

גרף המדידה הסטנדרטי (Standard Celeration Chart)

זהו כלי חזותי המציג את קצב הלמידה בצורה אחידה. הגרף מאפשר לנו לראות צמיחה ללא קשר לנקודת ההתחלה של הילד. המבנה המיוחד עוזר לנו לזהות האצה בביצועים הנכונים והאטה בשגיאות.

(לינדסלי, 1992; פנידל, 2004)

ניתוח התנהגות יישומי (ABA) בחינוך

זהו מדע שמתמחה בלמידה ובהקניית מיומנויות. אצלנו הילד תמיד צודק. אם הלמידה לא מתרחשת האחריות היא על תוכנית העבודה שלנו ולא על התלמיד. אנו מגדירים יעדים ברורים ומספקים משוב מיידי.

(סקינר, 1953; באר, וולף וריזלי, 1968)

המודל של מורנינגסייד להוראה ג׳נרטיבית (Morningside Model of Generative Instruction)

למה ״ג׳נרטיבית״? כי מטרת ההוראה אינה רק שהילד ישלוט במה שלימדו אותו. המטרה היא שהילד ייצר מיומנויות חדשות שלא לימדו אותו במפורש. כשמיומנויות הבסיס נלמדות לרמת שטף, הן מתחברות מאליהן לביצועים מורכבים וחדשים.

לדוגמה, ילד שתרגל חיבור, חיסור ושברים לרמת שליטה מלאה, יוכל לפתור בעיה מילולית בשברים אף על פי שמעולם לא לימדו אותו כיצד. התופעה הזו נקראת במדע ההתנהגות ״קפיצות בתוכנית הלימודים״.

במודל זה המדידה היא לב התהליך. כל צעד של הלומד מייצר נתונים שמכוונים את השיעור הבא. התלמידים עצמם עוקבים אחר הגרף שלהם ולומדים לקבל אחריות על ההתקדמות.

(ג׳ונסון וליידן, 1996)